כלכליסט

 למקור הכתבה באתר העיתון כלכליסט לחץ כאן


השוק החופשי אומר: להגביל

מדובר בהזדמנות היסטורית להגביל את התגמול למנכ"לים מאחר שבזמנים כתיקונם קשה להעביר הצעות כאלה

אחד הנושאים שעמדו על הפרק לאחרונה הוא הגבלות שכר לבכירים. ככל שהימים עוברים וניתוח המשבר ממצה יותר, מוסרים הספקות, אם עוד למישהו היו כאלה, כי הורתו ולידתו של המשבר הוא בשיטת התגמול למנכ"לים, חתמים ובכירים אחרים.

כל שיטה המתגמלת מנהלים על הישגים קצרי טווח, באופן לא פרופורציוני - לא למאמץ ולא לערך ארוך הטווח של עבודתם, מהווה סוג של שחיתות (די אם תשוו את התמורה של חוקרים במעבדות רפואיות לאלה של חתמים ומנהלים, שבמקרים רבים האינטלקט שלהם נחות והיכולת העיקרית שלהם מתמצית בפוליטיקה פנים ארגונית ובקשירת קשרים). בנוסף על כך, כל תגמול מופרז המחולק למנכ"לים ולמתווכים פיננסיים ש"הציפו ערך", נעשה על גבם של בעלי המניות מקרב הציבור הרחב, שדוללו ולכן מהווה סוג של גזל.

ניתוח התמורות שמצליחים בעלי השליטה לקבל בהנפקת חברה, מראה כי התגמול כולל תמורה נאה מאוד ליזמות ולסיכון. במקרים רבים מדובר ברמאי כריזמטי שמנפיק בלונים ממולאי אוויר חם, בגיבוי של חתמים שהתגמולים שלהם נגזרים מיכולתם לדחוף את הסחורה לתיקי משקיעים, שלא תמיד יכולים לעמוד על המשמר.הנפקות לא "מציפות ערך", אלא הרבה פעמים "מייצרות ערך", ספקולטיבי כמובן, לפרק זמן מוגבל, כאשר המשקיעים מוצאים את עצמם לעתים קרובות כשהם נותרים עם התקוות והסיפורים.

אלה המפרשים את התנהלות השוק החופשי בטעות כחלק מחוקי הטבע או בלשון ציורית יותר "חוקי הג'ונגל" (למרות שחוקי הטבע בצורתם הבסיסית שרירים גם בחצור הגלילית ובתל אביב) לא מבינים את ההבדל הגדול בין השוק החופשי שכולו יצירה אנושית חברתית ובין דרוויניזם בטבע.

השוק החופשי דומה יותר לכדורגל או לכדורסל. הוא מנוהל במגרש תחום, עם שופטים ועם חוקים. במסגרת זו החוקים עשויים להשתנות מפעם לפעם על ידי קבוצת האנשים המנהלים את התחום ומייצגים את כל המעוניינים בכדורגל.

כמו בכדורגל, השחקנים יכולים להפעיל את מירב כישוריהם ביצירתיות, במהירות, בכוח לגיטימי ובחשיבה קדימה על מיקום מועדף, אבל אינם יכולים לדחוף, להכות, לקחת את הכדור ביד או לצאת מתחומי המגרש. השוק החופשי אינו מרשה עבירות כאלה, כמו הונאת פונזי, והוא מקיים מערכת מוסדרת של ערכאות, משפטיות ורגולציה. מנגד, כמו בכדורגל, יש כאלה המקבלים מיליוני דולרים לעומת אחרים המזיעים שנים ארוכות על המגרש בתמורה אפסית וזאת רק מאותו טעם חמקמק הגורם לאנשים מסוימים להיות מוגדרים ככוכבים ולמשוך קהל.

אם חברות ציבוריות ייאלצו לשלם שכר, למשל על פי נוסחת ח"כ יחימוביץ - נניח פי 50 מהשכר הנמוך ביותר באותו עסק - נקבל מצב בו השכר המירבי במרבית הארגונים יוגבל ל- 200,000 שקל לחודש. בתגובה, אנו נאלצים לשמוע את השטות האומללה כי אין די מנהלים מוכשרים (מעניין מתי הכותבים או האומרים ביצעו בדיקה מדעית בנושא, יש הרבה יותר אנשים עם "כישורי ניהול" מאשר מתמטיקאים ברמתו של ח"כ פרופ' דניאל הרשקוביץ, שכנראה לא יזכה לשכר של מנהל חברת נדל"ן בינונית). רק על מנת לסבר את האוזן, אם מייקל ג'ורדן היה מוגבל על ידי הנהלת ה-NBA לשכר של 5 מיליון דולר לשנה במקום 20 מיליון דולר האם היה הולך לעבוד במקום אחר? מה בדיוק הוא היה עושה, הופך להיות מדריך פסיכומטרי? (כזכור כשניסה, הגיע לליגת בייסבול נמוכה. הוא היה שחקן בינוני ומימן מכיסו את האוטובוס של הקבוצה). אם מנכ"לים של כמה בנקים היו מקבלים 2 מיליון שקל לשנה במקום 10 מיליון שקל, הם היו הולכים להקים בנק מתחרה? מייקל ג'ורדן, אגב, ממילא מרוויח את מרבית הכסף מפרסום ולכן הליגה היתה יכולה להגביל את שכרו ל- 5 מיליון דולר, כמו גם לכוכבים אחרים, בלי לחשוש.

במרבית המקרים המנהלים עומדים בראש חברת ענק הנותנת להם הזדמנות בלתי חוזרת לעמוד בקדמת הבמה ולקבל את ההזדמנויות הבאות. במקרים אחרים כמה מהם יפרשו ויגלו כמו גיורא גזית או משה מן או בנקאים דגולים אחרים, שללא המשענת, של הבנק, הכישורים שלהם אינם כל כך יוצאי דופן. האם אנו חוששים שהם יעבדו רק חצי יום בעבור 200,000 שקל לחודש?

מייקל מילקן שהביא את החיתום לשיאי בזמנו, השחית והורחק משוק ההון לכל ימיו. האם השיטה לא מייצרת מיידופים ומילקנים?

השחיתות של המשכורות מאפשרת לגזול את בעלי המניות מחד ואת המשקיעים מאידך, וככל שהכסף גדול יותר כך השיטות מגוונות ומתוחכמות יותר. אולם, ישאל השואל: ומה יקרה כאשר בעל השליטה למשל שולט ב-50% מהמניות ויותר, הרי מרבית הכסף למנכ"ל מגיעה מכיסו?

התשובה לכך נמצאת בשני מישורים: ראשית, שווי שליטה הוא הרבה יותר מהערך היחסי בבורסה ולכן חלק ממה שעושה בעל השליטה הוא שכירת מנכ"ל שיסייע לו מול בעלי המניות והמשקיעים. ככל שרמת השוחד עולה, כך המנכ"ל יתנגד פחות לבעל השליטה. שנית, במקום שכר גבוה ובונוסים: יש היגיון לתת למנהלים אופציות על מנת שיפעילו את כישרונם לשיפור החברה לטווח הרחוק, אולם האינטרס הציבורי מחייב כי אופציות אלה ימלאו שני תנאים: א. יהיו תמיד מחוץ לכסף. ב. יפרסו למימוש על פני מספר שנים, אלה במצורף עם הגבלות שכר, עשויים להבריא את שוק ההון לאורך זמן.

הכותב הוא מנכ"ל חברת "תבור כלכלה ופיננסים" לייעוץ כלכלי ופיננסי

© כל הזכויות שמורות לתבור כלכלה ופיננסים בע"מ

בניית אתרים - עיצוב גרפי