מיכאל תבור
12/09/11


שלטון הפחד

כמה מחשבות בשולי הנפילות באג"ח קונצרניות

על רקע המתרחש בשוקי ההון, ובפרט בשוק האג"ח אצלנו, עולה שאלה חשובה: מה תפקידה של התקשורת על כל שלוחותיה, האם היא מדווחת או יוצרת את האירועים?

לכאורה השאלה קיימת במגוון תחומי החיים, אולם כאשר נוגעים בשוק ההון, מסתבר שלשאלה זו יש משקל מיוחד. שכן, בעת שהתקשורת מנתחת את האיום האיראני, גם אם היא מפריזה בכך, כוחו של הפרט להשפיע על מקבלי ההחלטות ועל גורלו בכלל, הוא אפסי, ולכן כל פרשנות ותהיה המפחידה ביותר, תגרום לרבים להסתפק במשיכת כתפיים ורק בודדים ירוצו לקנות מקלט אטומי או יחפשו את משרדי שגרירות אוסטרליה.

כאשר הדבר מגיע לניירות ערך, יש משמעות רבה מאוד לדרך הצגת המידע ולניתוחו בתקשורת ואם נזכור כי חלק גדול מהתקשורת מתנהל על ידי חובבנים באמצעות הרשתות החברתיות, הרי הדבר מטיל נטל כבד יותר על כתפי המקצוענים בעיתונות המוסדרת.

מושך לעסוק בתרחיש יום הדין ולבחון את תרחישי הקיצון, אבל אם אנשים יכלכלו את מעשיהם על פי תרחישי קיצון, אף אחד לא יצא מהבית לעבודה (תרחישי קיצון כוללים: תאונות דרכים קטלנית והתקפות טרור). כל פעולה ליד גבולותינו, תענה בגיוס מילואים מקיף וכל שיעול של ילד יקפיצו את ההורים לבית החולים כשהם דורשים את מנהל המחלקה. בקיצור, החיים יהפכו להיות התנהלות פרנואידית מוקצנת ועתירת עלות, כך שלמעשה לא ניתן יהיה לנהל אורח חיים נורמאלי. לכן, תודות לשפיותנו, אנו מעבירים את תרחישי הקיצון למקומם המתאים ולוקחים אותם בחשבון באופן מוגבל.

כאשר הדבר נוגע להשקעות, דומה שאין מקום לאיפוק ושיקול דעת. ניתוח של אג"ח רבות בחודשיים האחרונים, שנסחרו ב80% מערך הפארי, מראה כי גם בתרחישים קשים, מחזיקי האג"ח יקבלו לפחות את סכום ההשקעה. הסיכוי לחדלות פירעון הוא קטן במקרים כאלה משתי סיבות עיקריות: א. הפער בין שווי הנכסים לכלל התחייבויות נוטה באופן מובהק לטובת הנכסים, כך שגם במקרה של ניהול תזרים כושל מצד המנהלים, בעלי החוב יקבלו את חובם עם ריבית. ב. קיומו של הון עצמי מהותי והיותה של החברה עיקרית לבעליה, מבטיחה כי הם יעשו כל מאמץ על מנת שהיא לא תעבור לידי בעלי האג"ח.

כעת מגיע מר פרשן שרוצה "זמן מסך" ומסביר על סיכונים מבלי לכמת אותם ומבלי להדגיש את העובדה החשובה מכל: הסיכונים כבר כלולים במחיר ויותר מכך. עצם הדיון בסיכונים מבלי לציין את המחיר, גורם כרגיל לגברת כהן מחדרה ומר לוי מפתח תקווה למכור מהר את הניירות שלהם ובפאניקה שנוצרת ה"ה כהן ולוי מפסידים עשרות אחוזים במכירות מבוהלות ואיתם יחד גם אלה שמשקיעים באופן פסיבי דרך הקרנות.

הניתוח של העיתונות היה צריך לסכם במקרה כזה: ערך האג"ח במתואם לסיכון הוא למשל, 85% מהפארי או במרווח של 8.3% מעל האג"ח הממשלתי ומאחר והאיגרת נסחרת בפחות מכך, הרי היא דווקא הזדמנות קניה ולא איגרת בסיכון. הסיכון אינו דבר מוחלט אלא תלוי במחיר ובתוצאות האפשריות.

ומאחר ולא ניתן לצפות מהכותבים שיגבילו את עצמם לסוג כזה של ניתוח, שהרי, בזמנים כאלה, כל המפחיד הרי זה משובח, הרי התפקיד נותר בידי העורכים. אבל אם גם העורכים אינם רוצים לרסן את עצמם, אנו מקבלים את תרחיש הקיצון כהמלצה לפעולה. וכעת כולם לרוץ למקלטים האטומיים.

הכותב הוא מנכ"ל החברות תבור כלכלה ופיננסים ודיבידנד השקעות www.tavor.biz

© כל הזכויות שמורות לתבור כלכלה ופיננסים בע"מ

בניית אתרים - עיצוב גרפי