מיכאל תבור

19.06.09, 08:01

 למקור הכתבה באתר העיתון כלכליסט לחץ כאן


הכרה בהוצאות מטפלת: רעיון נכון, חשוב הביצוע

הכרה בהוצאות מטפלת גורמת לתגובת שרשרת הכוללת הרחבת תעסוקה לא רק לנשים מוכשרות ובעלות מקצוע, כי אם גם לנשים מובטלות רבות שכעת יוכלו למצוא תעסוקה כמטפלות. גידול זה בהכנסה, שקול לגידול בתוצר, שכן מדובר ביצירת ערך מוסף ומינוף הפעילות המשקית

למי שאינם בקיאים ברזי העקרונות שהובילו את השופט המחוזי מגן אלטוביה, להחלטה (שאושרה על ידי ביהמ"ש העליון) שמשמעותה לאפשר ניכוי הוצאות המטפלת, נאמר בקצרה ובפשטות מבלי להתייחס לכל ההיבטים, כי מדובר בעיקרון של הקבלת הוצאות להכנסות.

לעקרון זה יש הרבה השלכות, אולם כאן הכיר בית המשפט בזיקה הישירה שבין יצירת ההכנסה להוצאה שנגרמה בגינה. העיקרון הבסיסי של הקבלת הוצאות להכנסות עבר תהליך אבולוציוני וכעת מדברים על מבחן האינצדנטליות הקובע עד כמה הכרחית ההוצאה בייצור ההכנסה. בית המשפט קבע בניגוד ל"אינטואיציה" של רשויות המס, כי יש קשר סיבתי חזק בין הוצאות מטפלת ליכולת לייצר הכנסה.

האוצר הציע לעשות שימוש בנקודות זיכוי, במקום להגיש הוצאות קונקרטיות לכל אישה. ייתכן והאוצר ניסה למנוע תקדים, שאחריו יגישו כל השכירים בקשה להכרה בהוצאות הרכב שלהם לצורך ייצור הכנסה, הוצאה לא פחות צודקת מאשר מטפלות לילדים, אולם, כנראה שיותר מאשר החשש מתקדים, ראו רשויות המס ובצדק, את הנטל הביורוקראטי שעלול להתלוות לתהליך הדיווח והבדיקה.

נזכור כי השימוש בנקודות הזיכוי, היה מנגנון שנכנס כבר ברפורמת בן שחר, שעיקרה היתה פישוט הנטל, הן על שלטונות המס והן על הנישומים.

הויכוח הציבורי התחמם כאשר הצעת האוצר יצאה לאוויר העולם. ברור היה כי הצעת האוצר תהיה מינורית ולא מספקת, אולם תוך כדי ויכוח, היו שמיהרו לשפוך את המים עם התינוק ולומר כי הצעת האוצר אינה נכונה ואינה רצויה כלל, בעוד שהבעיה היחידה עם הצעה זו, אינה המנגנון, אלא כמות נקודות זיכוי שתינתן.

הצעה אחרת שהוצעה על ידי הוועדה לקידום מעמד האישה התייחסה למענק שיינתן לנשים עובדות, על מנת שלא לפגוע בבעלות הכנסה נמוכה שאינן יכולות לנצל את נקודות הזיכוי, מעין מס הכנסה שלילי נוסף למשתכרות מעט. במאמר זה קצרה היריעה מלדון בחולשה העקרונית של הצעה זו ולכן נסתפק כאן בדיון בנכונות העקרונית של הצעת האוצר אך מנגד, היקפה הבעייתי, שוב בגלל חישוב לא נכון.

יתרון נקודות הזיכוי על הכרה קונקרטית בהוצאות, לא רק שחוסך עלויות ביורוקרטיות עצומות ומחייב גם שכירים בדרגת הכנסה נמוכה יחסית, להגיש דוחות תוך שימוש בכוח אדם מקצועי שעלותו אינה מבוטלת. תחום משקי הבית והמטפלות הינו תחום שגם עם הרצון להסדירו, יישאר תמיד בתחום אפור. משפחה שתצטרך להגביל את עצמה למטפלות שמוכנות להצהיר על הכנסתן, עלולה למצוא את עצמה במקרים רבים בפני שוקת שבורה. ככל שהמחוקק רוצה להרחיב את חובת הדיווח, עליו להכיר כי בשולי כוח העבודה מתקיימים פעילויות לא מוסדרות בהיקפים של חלקי משרה, ברמה ביתית וכי ניסיון לכפות דיווח מלא על עובדות אלה, יקטין את יכולתן ורצונן להשתתף בכוח העבודה. עם כל רצוננו לא ניתן להגיע לאכיפה של 100% ואין צורך בכך כאשר הדברים מגיעים לבעלי שכר חלקי ונמוך, שאינן ששים לדווח על הכנסתם.

הצעת האוצר המונעת אפוא, דיווחים מיותרים היא נכונה ונובעת מאותו עיקרון שקבעה בזמנו וועדת בן שחר: הקטנת הנטל הביורוקראטי. אולם, היקף הנקודות שהוצע אינו נכון. לפורום ה-CFO היתה הצעה מדורגת שנותנת לאם עובדת נקודות זיכוי בהיקף גדול יחסית וכפונקציה של גיל הילדים. הצעה זו ראויה ודחייתה כרגע נובעת מהסיבה הרגילה של אילוצים תקציביים. וכאן, שוב אנחנו חוזרים לחשיבה הליניארית-חשבונאית של כלכלני הכנסות המדינה.

הלוגיקה משולה למצב בו מגיעה הזמנה גדולה למפעל וחשב המפעל מסרב לרכוש חומרי גלם, מחמת החשש שהוצאות המפעל יעלו, תוך התעלמות מהגידול בהכנסות.

הכרה בהוצאות מטפלת או בצורתם המוצלחת יותר, מתן נקודות זיכוי, במידה הראויה המכסה באופן הוגן את ההוצאות, גורמת לתגובת שרשרת הכוללת הרחבת תעסוקה לא רק לנשים מוכשרות ובעלות מקצוע, כי אם גם לנשים מובטלות רבות שכעת יוכלו למצוא תעסוקה כמטפלות. גידול זה בהכנסה, שקול לגידול בתוצר, שכן מדובר ביצירת ערך מוסף ומינוף הפעילות המשקית.

למעשה כתוצאה מהחוק יכולים לקרות שני תרחישים: נשים שיגדילו את היקף עבודתן (לרבות כאלה שלא עבדו) ונשים שבעבודתן לא ישתנה דבר ולכן מתן ההטבה יהיה משול רק להורדת מס.

אלה שיגדילו את היקף עבודתן, יביאו גם לגידול בעבודת מטפלות, ובסך הכל לגידול בהכנסה הפנויה במשק. הכנסה זו תתבטא בגידול בהוצאה צרכנית (מרבית הגידול בהכנסה) המתגלגלת הלאה לחברות וכתוצאה מאפקט המכפיל, פעולה זו עשויה להתבטא, לא בהקטנת שיעור המס, אלא דווקא בהגדלתו, מפני שבפלח זה חל גידול בפעילות הכלכלית פי כמה.

באשר לקבוצה השנייה, גם כאן, הורדת נטל המס, אינה מתבטאת בהורדה נטו בגבייה. הורדת נטל כזו, מגדילה את ההוצאה הצרכנית וכן הלאה. ההבדל בין הקבוצה השנייה לראשונה היא בכך שהקבוצה השנייה העסיקה גם קודם לכן מטפלת ולכן הגידול בתוצר ובעקבותיו הגידול בגביית המס, נמוכה יותר מאשר בקבוצה הראשונה.

להזכירנו, נתניהו מציע במדיניותו, הפחתת שיעורי המס, שהרי גם לטעמו הפחתת המס עשויה להגדיל את התוצר בסופו של דבר, לכן אדוני ראש הממשלה, הרי לך הפחתת מס נכונה ויעילה.

ומעבר ליעילות הפחתת המס, הרי במקרה של נשים עובדות, יש ערך נוסף שהוא הכנסה ישירה למעגל העבודה של קבוצת נשים הנמצאת בשולי מעגל זה ולכן ברור שהאפקט יתעצם.

שיטת חישוב נכונה הלוקחת בחשבון את מכלול ההשפעה המשקית, יקטין את החשש הבלתי מוצדק של רשויות המס השוכחים לעיתים, כי תפקידם לבצע את המדיניות הפיסקאלית של הממשלה במובנה הרחב ואף זאת בכפוף לחוק, שבמקרה זה קיבל פרשנות נכונה מבית המשפט.

הכותב הוא מנכ"ל חברת "תבור כלכלה ופיננסים" לייעוץ כלכלי ופיננסי

© כל הזכויות שמורות לתבור כלכלה ופיננסים בע"מ

בניית אתרים - עיצוב גרפי