כלכליסט

מיכאל תבור
28.08.09, 08:08

למקור הכתבה באתר העיתון כלכליסט לחץ כאן


הסכינאים והסוחר מוונציה

כפי שנטען במחזה השייקספירי - מערכת משפטית שאינה יודעת להגן על חיי אזרחים וזכויותיהם לא יכולה לשמש בסיס למדינה משגשת. האלימות הגואה בארץ היא תוצאה של מערכת שאינה מתפקדת כראוי

המחזה של שייקספיר "הסוחר מוונציה" סיפק הרבה חומר למחשבה ולדוקטורטים, שלא נתחמו רק לספרות, אלא אף גלשו לעולם המשפט הכללי והיהודי לגבי אכיפת חוזים: מה הדין בחוזה מהסוג ששיילוק כפה על אנטוניו. בין היתר לא נפקד מקומו של הדיון, האם שייקספיר היה אנטישמי או שמא פילושמי. המונולוג המפורסם של שיילוק "האין ליהודי עיניים, אין ליהודי ידיים....אם תדקרו אותנו לא נזוב דם?...". הפך להיות אחד הציטוטים המפורסמים ביותר.

כל אלה חשובים, אולם בעיני, מנקודת מבט משפטית-כלכלית, עומדות דווקא כמה שורות נשכחות ולא מצוטטות. השורות נאמרות על ידי אנטוניו – האיש ממנו שיילוק אמור לגבות את ליטרת הבשר. סלרינו, הידיד המשותף של אנטוניו ושל בסניו, מטיל ספק בכך שהדוכס של ונציה יאשר ביצוע חוזה כזה אכזרי של כריתת ליטרת בשר שמשמעותה מוות אכזרי לאנטוניו ומציע לאנטוניו שיפנה לדוכס על מנת שיתערב וימנע את התוצאה המזוויעה.

אנטוניו בראייה ממלכתית, שספק אם נמצא הרבה דומות לה, מוכן להקריב את עצמו על מזבח טובת הכלל של ונציה וכך הוא טוען (בתרגום חופשי שלי מקוצר מהמקור האנגלי): הדוכס לא יוכל לוותר על קיום החוק, שכן כל עושרה של ונציה מתבסס על הסחר עם נתינים זרים מרחבי העולם, אשר יודעים כי הם יכולים לסמוך על המערכת המשפטית של העיר שתשמור על זכויותיהם בכל מצב.

מי שמכיר את יישום המשפט הרומי (אפשר לקבל תמונה מקרוב מספרו הנפלא של רוברט האריס, השני בטרילוגיה הרומאית - אימפריום) יודע כי גם מעצמה זו, שהיתה במובנים רבים מעוז של קדמה משפטית בעולם העתיק, רכושם וזכויותיהם של אזרחים רומיים נחשבו לאין שיעור הרבה יותר מזכויותיהם של תושבים זרים ונתיני ארצות אחרות, שלעיתים קרובות היו עלולים לאבד את רכושם, חייהם וזכויותיהם בשל מעשי עריצות של שליטים מקומיים.

השיטה הרומית נתנה הגנה משפטית להלכה, אך בפועל היתה חסרת ערך במובנים רבים לכל אלה שלא נמנו על אזרחי רומא. במקרים רבים גם האזרחים הרומיים לא נמלטו מידה של העריצות והשחיתות.

השיטה הוונציאנית, שכיבדה כל אדם באשר הוא אדם, הביאה לכך שעיר קטנה יחסית הפכה להיות מוקד למסחר ועושר רב. חשוב לציין כי במקביל להגנות המשפטיות, תרמה לא מעט גם התפתחות החשבונאות הדו-צדדית, המיוחסת לפאצ'ולי שלמד וחי בוונציה במאה שקדמה לכתיבת המחזה בידי שייקספיר. גם לחשבונאות יש ערך בכל הנוגע לבחינה משפטית של זכויות ולכן מדובר בהתפתחות משולבת.

במילים אחרות: שלטון החוק הוא הבסיס לעושרה של ונציה ולשגשוגה. קיומו של חוק ואכיפתו ללא פשרות.

מה שמבין אנטוניו, ומוכן לשלם מחיר כבד בעבור עיקרון זה, מבינים כיום כולם. מדינת חוק עם מערכת השומרת על זכויות האזרחים היא מערכת המעודדת שגשוג ומעודדת פעילות כלכלית על כל המשתמע מכך. מדינות קורסות כאשר אנשים יודעים שאין ביכולתם להסתמך על מערכת המשפט והאכיפה. יש בריחת הון ובריחת כישרונות ורק חסרי הישע נותרים מאחור.

כישלון מדינות שונות בעולם, בעיקר הפיגור המזעזע של אפריקה, הוא תוצאת שלטון של שחיתות והעדר מוחלט של חוק - לא הגנה על אזרחים, לא הגנה על זכויותיהם ולא על רכושם. מרגע שמדינות מסוימות באפריקה התירו את חייהם ורכושם של קבוצות כגון מהגרים מהודו או קבוצות לבנות, הם נסוגו לאחור דורות רבים וכלכלתן הרעועה הפכה להיות במצב חמור יותר עד כדי קריסה.

במדינת ישראל יש חוק חי ונושם. מדינת ישראל היא מדינה מתקדמת ויש הבנה לכל הגורמים המאפשרים כלכלה מתקדמת ושגשוג. אבל יותר מדי דברים נלקחים כמובנים מאליהם. העבריין שדקר לפני כשבועיים בחור צעיר לאחר שהלה לא סיפק לו סיגריה, לא היה הבעיה אלא הסימפטום. הבעיה החלה כשהרוצח הפוטנציאלי שוחרר לאחר 9 או 10 תקיפות קודמות, אם על ידי בית המשפט שלא הרשיע עבריין צעיר מדי ואם על ידי המשטרה.

מערכת אכיפת החוק הסוגרת תיקים של תקיפה בשל חוסר עניין לציבור ומשחררת למעצר בית או ללא מגבלות, עברייני אלימות גוף ורכוש, מאותתת לאזרחים כי רכושם וביטחונם הפקר. הפושע שכמעט הרג היה צריך להיכנס לכלא כבר אחרי התקיפה השנייה שלו לחמש שנים לפחות ולא להמתין לתקיפה העשירית שכמעט הסתיימה ברצח. מקרים קודמים אחרים הסתיימו באופן טרגי.

גיל מיצ'ל נרצח על ידי עבריין עובר אורח בגלל הערה לגבי מהירות נסיעה שסיכנה אותו. העבריין היה בעל הרשעות רבות קודמות של אלימות, אך השופטים הרחמנים אף לא הרשיעו אותו ברצח אלא בהריגה (לדבריהם, בדרגה הגבוהה ביותר, "קרוב לרצח", זילות מתמשכת ביחס להתנהגותו של עבריין מועד).

צחי יעקוב רצה לסייע לסוציופת הצעיר שהפיל שטר של 100 שקל ונדקר בחזהו. אותו עבריין כבר הואשם באלימות ובדקירה ועצם נשיאת הסכין לא היוותה עילה לרצח בעיני השופטים שהסתפקו בהרשעה בהריגה. עבריין זה, חודשים קודם לכן, דקר אדם שסירב לתת לו סיגריה, במקרה המזכיר באופן מזעזע את המקרה מהשבוע האחרון. עבירה זו היתה אמורה לכלוא אותו מאחורי סורג ובריח, אך במקום זה הרשו לו להישאר במעצר בית שהתבטא באותו שיטוט בקניון ששם קץ לחיי אזרח תם לב.

מערכת משפטית שאינה יודעת להגן על חיי אזרחים וזכויותיהם, אינה יכולה לשמש בסיס למדינה משגשת. גם אם נעצים את מערכת החינוך, לא נוכל לשנות את כל הסוציופתים והרוצחים הפוטנציאליים. גם אם יזמי ההיי-טק הישראליים ימשיכו ביצירתיות מדהימה לייסד חברות חדשניות ולפתח מערכות מתוחכמות, אך חיי האזרחים, ביטחונם ורכושם, לא יהיו אבן יסוד בהתנהלות המערכות המשטרתית והשיפוטית, לא ניתן יהיה לפתח את הכלכלה במידה שהיינו רוצים. רבים ילכו למקומות מוגנים יותר, אנרגיות רבות יופנו פנימה על מנת להגן על עצמנו וקרובנו והתוצאה - התפתחות של סטגנציה. מי שעסוק מדי בהתגוננות ובחרדה, לא יכול ליזום ולפתח.

מפעם לפעם מציעים לתחום את ההחלטות של השופטים בעונשי מינימום. זה אינו פתרון. הפתרון טמון במודעות ובהבנה כי המערכת המשפטית היא זו שחייבת לייצר רף הרתעה כנגד העבריינות. לשם כך אין צורך בחוקים חדשים, די לעשות שימוש בסמכויות הקיימות ולהרחיק מהרחוב את כל אלה המסכנים את חיינו, ביטחוננו ורכושנו.

הכותב הוא מנכ"ל חברת תבור כלכלה ופיננסים ודיבידנד השקעות www.tavor.biz

© כל הזכויות שמורות לתבור כלכלה ופיננסים בע"מ

בניית אתרים - עיצוב גרפי